דחיית ערעור ארבעה על גז"ד והרשעתם בציד צבאים ארץ ישראלים

כב' השופט זיאד הווארי - אב"ד:

1.         נגד ארבעת המערערים הוגש לבית משפט קמא כתב אישום אשר על-פיו בתאריך 25/9/2004 סמוך לשעה 7:00 באזור צומת פזרה, ברמת הגולן, עסקו המערערים בציד צבאים ארץ ישראלים וחוגלות במהלך נסיעה ברכב באמצעות רובה ציד מסוג רוגר שמספרו 24121535. צבי ארץ ישראלי הינו חיית בר מוגנת. התקופה שבין 1/9/2003 לבין 31/8/2005 אסורה בציד חוגלות. אזור רמת הגולן הינו אזור אסור בציד. למערערים לא היו רשיונות ציד, ולא היה היתר למעשיהם.

2.         בתאריך 11/7/2007, לאחר שמיעת הראיות בתיק, זיכה בית משפט קמא את המערערים מעבירה של ציד חוגלות - עבירה לפי תקנה 2 לתקנות להגנת חיית הבר (הוראת שעה), התשס"ג-2003 וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן - חוק להגנת חיית הבר), הואיל ובמהלך סיכומיו של ב"כ המערערים בבית משפט קמא, חזרה המשיבה מן האישום בדבר ציד חוגלות. אולם, הרשיע בית משפט קמא את המערערים ביתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום: ציד ללא רישיון ציד - עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר; ציד חיית בר מוגנת - עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר; ציד מתוך כלי רכב - עבירה לפי תקנה 6(ד) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976, (להלן - תקנות להגנת חיית הבר) וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר; החזקת רובה ציד ברכב כשהוא אינו ארוז בנרתיק - עבירה לפי תקנה 6(ה) לתקנות להגנת חיית הבר וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר; ציד באזור אסור (אזור מס' 12 לתוספת) - עבירה לפי תקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר (אזורים אסורים), התשל"א-1971 וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר.

3.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית משפט קמא על המערערים עונשים אלה: קנס כספי בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו;חיוב המערערים לחתום על התחייבות כספית בסך 7,000 ש"ח להימנע מלעבור על העבירות בהן הורשעו במשך שנתיים מיום מתן גזר הדין; חילוט הנשק מס' 24121535 של המערער מס' 1 לטובת אוצר המדינה.

4.         טענות המערערים בתמצית כנגד פסק דינו של בית משפט קמא :

א.         הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, לפיהן הוא העדיף את גרסאותיהם של עדי המשיבה על גרסאותיהם של המערערים, אינן רלבנטיות כלל להוכחת האישום של ציד צבי ארץ ישראלי ע"י המערערים.

ב.         לא הוכח בעת ניהול התיק נשוא ערעור זה או בכל תיק אחר, כי שיטת בדיקת הד.נ.א. של צבי ארץ ישראלי כבר הגיעה לרמה מדעית בטוחה אשר מאפשרת ביסוס הרשעה בפלילים על פיה בדומה לבדיקות ד.נ.א. של המין האנושי, לכן לא ניתן עדיין בשלב זה להסתמך על שיטה זו לצורך הרשעה בפלילים.

ג.          ד"ר כחילה בר-גל (להלן - המומחית), אישרה בעדותה, כי יכול להיות שהרצף הגנטי שהופק מכתמי הדם הינו של כבש, אך אין כל התמודדות של בית משפט קמא עם עובדה זו.

ד.         קיימים פגמים מהותיים בשרשרת העברת המוצג (מכנסי הטרנינג הלבנים של המערער 2 עם כתם הדם עליהם), היורדים לשורש העניין, ויש בהם כדי לזכות את המערערים מהאישום של ציד צבי.

5.         טענות המשיבה בתמצית:

ב"כ המשיבה התנגדה לקבלת הערעור וביקשה לדחותו. לטענת ב"כ המשיבה, בהחלטת המשיבה לחזור בה מהטענה לפיה המערערים עסקו בציד חוגלות, אין בה כלל אמירה כי על בית המשפט להתעלם מעדויות עדי התביעה שיש בהן כדי לקשור את המערערים לביצוע עבירות של ציד צבי. באשר לטענה לפיה הדם שנמצא על מכנסי הטרנינג מקורו בדם של כבש - אפשרות זו נשללה ע"י המומחית בעדותה. עוד טענה ב"כ המשיבה, כי אין להתערב במסקנת בית משפט קמא, לפיה מכנסי הטרנינג, אשר נתפסו ע"י העד פבזנר ועליהם כתמי דם הם אלה שנבדקו ע"י המומחית.

6.         דיון והכרעה:

ערעור על הכרעת הדין:

א.         בבית משפט קמא העיד מטעם המשיבה דרור פבזנר, שהיה מנהל מרחב גולן של רשות הטבע והגנים במועד האירוע, אשר סיפר כי היה בתצפית בשעות הבוקר המוקדמות של יום כיפור בעת שראה, בעזרת משקפת, סובארו בצבע אפור מגיעה לצומת פזרה. הוא ראה את הרכב נעצר, ואדם היושב ליד הנהג מוציא נשק מתוך הרכב ומכוון לכיוון השטח. אח"כ ראה שני אנשים יוצאים מהרכב ורצים לכיוון השטח לכיוון מערב אליו פנה הקנה של הרובה. אח"כ חזרו לרכב. על הרכב דיווח לפקח אחר, אשר היה באותה עת באזור, שרון לוי (ראו עמ' 46, שורות 6-1 להכרעת הדין).

הפקח שרון לוי, אשר עצר רכב מאותו סוג ובאותו צבע כשתי דקות אח"כ, הרכב בו נסעו המערערים, העיד בבית משפט קמא, כי במועד האירוע היה בתל פארג' מעל כביש הגישה לתל פארס, ערוך לפיקוח על ציד, כאשר קיבל קריאה מפבזנר, אשר ביקש ממנו לעצור רכב סובארו בצבע כסף. זה היה יום כיפור בבוקר, באחד הכבישים הכי נידחים באזור, שאין בו תנועה של כלי רכב, והרכב אותו עצר ענה על התיאור. אין בכביש פניה כלשהי ולא היה כל רכב בינו לבין פבזנר מלבד הרכב שנתפס. זה כביש ישן ומשובש (ראו עמ' 40, שורות 17-12 להכרת הדין).

על פי עדות הפקח לוי, בתוך רכב המערערים נמצא רובה, אשר הריח אבק שריפה. כמו כן, נמצאה ברכב תחמושת. חלפו כ-2 דקות ממועד קבלת הקריאה מפבזנר ועד אשר עצר הפקח לוי את רכב המערערים. לוי נסע מעט צפונה, ורכב המערערים הגיע אליו. אין בקטע שנסעו המערערים כבישים אחרים, יש דרכי עפר לרכבי 4×4 (ראו 40, שורות 22-19 להכרעת הדין).

כמו כן, לפי עדותו של פבזנר, על אחד המערערים אשר ישבו ברכב סובארו היו מכנסיים עם כתם דם, והוא ביקש את המכנסיים, כדי לבדוק את כתם הדם וקיבל ממנו את מכנסיו, אותם העביר בתוך שקית ליאיר שרון חוקר המחוז (ראו עמ' 39, שורות 19-17 להכרעת הדין).

ב.         ב"כ המערערים טוען, כי הוא אינו מבקש להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו ע"י בית משפט קמא, אולם להשקפתו עדויותיהם של עדי המשיבה הנ"ל, אינן קושרות את המערערים, גם לא נסיבתית, לעבירה של ציד צבי ארץ ישראלי.

אין בידי להסכים עם טענה זו של ב"כ המערערים ודינה להידחות.

ראשית כל, בית משפט קמא בחן את גרסתם של המערערים לפיה לא עסקו בציד כלל אלא יצאו לטייל בשעות הבוקר המוקדמות, ללא כל מטרה, כשברשותם רובה עם טלסקופ וכדורים, ומצא אותה כבלתי סבירה (ראו עמ' 48, שורות 16-14 להכרעת הדין).